<h1>תניא רבתי סימן נ"ח</h1>
<h2>דף מה:</h2>
מצינו באגדה. למה נכתבה שמחה בחג שבועות ובחג הסכות. ובחג המצות לא נכתבה שמחה. לפי שבו טבעו המצריים בים. וקשה איבודן של רשעים לפני הקב"ה שהוא חס על בריותיו. ולפיכך נכתבו שתי שמחות בחג הסכות. אחת לעצמו. ואחת לחג המצות. ואפילו מוצאי יו"ט [צריך] לשמוח ולמעט בהספד ובתענית שנאמר (תהלים קי"ח) אסרו חג בעבותים. אמרה תורה עשו אסור לחג. וכתוב בעזרא (נחמיה ט') וביום עשרים וארבעה לחדש הזה נאספו בני ישראל בצום ובשקים וגו'. ובירושלמי דע"ז [פ"א ה"א] מפרש למה לא עשו כן בעשרים ושלשה שהרי חול היה, ומוצאי חג הסכות היה. משום בריה דמועדא (יום אסרו חג). ושמא על כן נהגו שלא ליפול על פניהם ביום אסרו חג. ושלא לומר אבינו הרחמן אם חל בשני ובחמישי. ואם ח"ו נפטר בו מת. נהגו לומר צדוק הדין ביחד. שלא כדרך שאר ימי החול. ואולי יש להקל ולהתיר מפני שאנו עושין יום טוב שני ימים. ואין לשנות המנהג הפשוט בישראל. כל זה מצאתי בספר שבולי הלקט.
